תחבורה

בשנות ה- 30 הייתה התחבורה העיקרית דרך כביש 4 (בעמק חפר התבצעה הסלילה בזפת בשנת 1936 לאחר שהצפות לא אפשרו מעבר סביר בחורף).

האוטובוס לחיפה היה מוריד את הנוסעים מול הכפר, ומשם היו מבוססים בחול.

תחבורה סדירה הייתה מנתניה ב- 6:00 ו- 17:00. האוטובוס היה נוסע בדרך עפר עד לצומת שדרת הכפר - הראשונים (הצרכניה כיום) וחוזר באותה דרך.

אוטובוסים היו רק לחברת "אגד".

לכפר ויתקין היו הולכים לרוב ברגל או נוסעים עם עגלה וסוס או רוכבים על חמור.

שמוליק פקר נוסע לחוף בית ינאי

בשנות ה- 40 היה האוטובוס של אגד מגיע עד לשער חפר.

הנוסעים לנתניה היו הולכים ברגל או עם עגלה עד לשער חפר ומשם נוסעים.

אוטובוס של אגד (עם הנהג גרשון מויתקין) היה יוצא ב- 6:00 מויתקין, נוסע בדרך עפר לכפר-חיים וממשיך לנתניה, וב- 17:00 במסלול ההפוך.

סחורות הובילו במשאיות, כאשר ליהודים היו בד"כ משאיות עם דפנות "סולמות" ולערבים בד"כ דפנות מלאות.

בשנות ה- 30 ו- 40 כלי הרכב היו סוסים/פרדות/חמורים.

רופא הכפרים (דר' בנדר מכפר חיים) ומנהל המטעים (סגל) היו רוכבים על סוס.

ד"ר בנדר משוחח עם גב' בלומנטל מכפר ידידיה ליד הבאר של כפר ידידיה

חריש נעשה ע"י פרד או טרקטור שרשראות.

הוצאת פרי מהפרדס נעשתה ע"י פרדות.

בשנות ה- 50 כבר הייתה תחבורה מסודרת של אגד לנתניה בתכיפות סבירה.

הטרקטור הראשון של הכפר היה טרקטור אינטרנציונל קטן שעבד על נפט

שהוחלף אח"כ בטרקטור שרשראות D2 שמושב הנהג הותקן מאחרי הטרקטור ולא מעליו, כדי להנמיכו ולאפשר מעבר טוב בין השורות.

את הפרי מהפרדס היו מוציאים עם עגלה רתומה לפרידה (סלמון - זו הדרך 8).

בשנות ה- 50 נעשה החריש עם טרקטור שרשראות של הכפר והובלת הפרי והובלת נוסעים לחוף הים במכמורת נעשתה בעגלה נגררת ע"י טרקטור אליס .

(“עם פלטפורמה" - עגלה שטוחה עם 4 גלגלים).

ארנולד מאייר מוביל פרי מהפרדסים