מאחר והישוב הוקם ע"י החברה המשכנת יכין ולא ע"י "גרעין" מגובש, עברו על הישוב יסורי לידה.
ה"מוסד" הראשון ששלט בכפר היה למעשה חברת יכין שמדרך הטבע לא רק שיווקה את החלקות ונטעה ותיחזקה את הפרדסים, אלא הייתה הגוף השולט בכפר.
כאשר ראשוני המתיישבים לא רוו נחת מניהול הפרדסים הם נהגו למנות אחד
מהתושבים כמנהל פרדס ולשלם לו את שכר הניהול והעיבוד.
מאחר ובשנים הראשונות היו רק מספר משפחות, היו ישיבות "הועד/האסיפה הכללית" מתנהלים במרפסת אחד מבתי התושבים.
הועד הראשון היו: סגל, כוחן, וינשטיין ופקר והישיבות התנהלו בבית משפחת פקר.
בתחילת שנות ה- 50, כאשר החל ישוב מסיבי יותר של הכפר, נבחר מזכיר כפר ששכרו שולם ע"י הסוכנות היהודית. (פוטש יוסף רח' הראשונים 18).
בשנים הראשונות נטו לבחור מזכיר כפר מקרב התושבים (רפאל רוזנצוייג - ההולנדים 9, רפאל פוטש הראשונים 20), ואח"כ שכירים שאינם תושבי הכפר.
בשנים אלו החלו אסיפות הכפר לתפוס מקום משמעותי יותר בניהול הכפר.
כאשר התאגדו חלק מחברי הכפר באגודת "אגרא" ששמה לה למטרה ליצור שיווק מאורגן דרך "טנא" - נוצרו שתי ישויות בכפר, דבר שגרם למתחים רבים בין חסידי השיווק המאורגן לחסידי השיווק הפרטני.
“אגרא" נטמעה והתמזגה לגוף הנקרא כיום "הדר-עם כפר שיתופי" בערך בשנת 1968.
“אגודת המים", שבה חברים כל בעלי הנחלות, הייתה הגוף שניהל את כל משק המים בכפר. (לגוף זה הועברו מרבית נכסי הכפר, כגוף ניטרלי בו חברים "כולם").
יש לזכור שמשאב המים היה מהחשובים ביותר בחיי הכפר.
19/6/56 (2041) - מכתב מועד הכפר הדר-עם ליכין בנושא העברת הרכוש הציבורי לרשות אגודת המים וחלוקת ה"אדמה כבדה" בין החברים. |
באסיפה הכללית היו חברים כל בעלי הנחלות, לכל נחלה היה קול אחד, וניתן היה להביא אישור הצבעה גם מבעלי נחלות שאינם מתגוררים כלל במקום.
מדי שנה הייתה האסיפה הכללית בוחרת "ועדת מינויים" שתפקידה היה לחזר אחרי התושבים, ליצור קבוצה שתסכים לעבוד יחד , ולהביא את השמות לאישור האסיפההכללית.
באסיפות הכלליות באותם ימים הייתה נוכחות ערה משום שלהחלטות היו השלכות מהותיות על חיי התושבים ופרנסתם.
(והן משום שלא היו אמצעי תחבורה ובידור שמשכו אנשים לפעילות אחרת)
בתחילת שנות ה- 70 נוספו לישוב בנים בעלי מגרשים של כ- 1.5 דונם, שהיו חסרי זכות הצבעה באסיפה הכללית.
מאחר והוועד ניהל גם את החיים המוניצפליים של הכפר, החלו להווצר מתחים על הזכות הדמוקרטית לקבלת החלטות.
מתחים אלו, שהחלו להווצר בכל ההתישבות העובדת, נפתרו בהדר-עם ע"י צרוף נציגי “הבנים" (או בכינוי אחר "תושבים" - להבדיל מ- “בעלי נחלה"), לוועד הכפר, כאשר ההחלטות מתקבלות ללא הצבעות כפייה.
בשנת 2004 פוצל ע"פ חוק מדינה, הוועד המוניציפלי מהוועד של האגודה, ושני הוועדים אפילו כללו חברים שונים.
כאשר לוועד האגודה מצביעים רק בעלי נחלות והם פועלים רק בנושאי רכוש וחקלאות השייכים לאגודה, ולוועד המוניציפלי רשאים להצביע כל תושבי הכפר לפי קרטריונים של מגורים ורישום במשרד הפנים.
לוועד המוניציפלי הראשון ניגשה בשנת 2004 רק רשימה מוסכמת אחת של 5 תושבי כפר, (מאיר רבינוביץ, עמרם זהבי, אליקים שווב, שרה מאיר, רן פקר), ונראה שאותם ימים סוערים שלאסיפה הכללית הייתה חשיבות רבה (אמיתית ומדומה)
חלפו ללא שוב.
חברי הוועד ויו"ר הוועד היו מאז ומתמיד משרה בהתנדבות וללא שכר.
המזכיר היה מאז ומתמיד במשרה מלאה.
עד סוף שנות ה- 70, כאשר החקלאות תפסה נתח משמעותי בהכנסות, הייתה למזכיר משרה מלאה וחשובה מאוד.
המזכיר טיפל בכל נושאי ההלוואות, ארנונה, קופת חולים (!), אחזקת כבישים ודרכים, קרקעות, בינוי, חשמל, עובדי כפר, הנה"ח, לול, פרדס, כותנה (מינהלי) וכד'.
מאז שנות ה- 80 חלה ירידה משמעותית בחקלאות ובשיתוף, וכך גם בדרישות ממשרה זו.
במקביל לאותן שנים הועסק בכפר בדרך קבע גם "מנהל פרדס".
בתחילה היה זה עובד מטעם יכין (הראשון היה כזכור יעקב סגל שעבד ביכין עד שנת 1965), לאחר מכן החל הכפר להעסיק מנהלי פרדס באופן ישיר בשכר.
אריה קלפוס מכפר מונש שימש במשך שנים רבות כמנהל הפרדס.
הצורך בארגון אספקת המים והקטיף הביאו לכך שבאותן שנים התארגנו כמעט כל הנחלות בכפר ב"פול" כאשר ההכנסות מחולקות בין כולם בהתאם לכמות הפרי אך לא בהתאם לאיכות וזמני המשלוח.
בסוף שנות ה- 70, עם ירידת החקלאות החלו בעלי הפרדסים למסור את פרדסיהם לעיבוד ע"י חברות עיבוד שונות, ומשרתו של מנהל הפרדס מטעם הכפר בוטלה.
בשנות ה- 50 ותחילת שנות ה- 60, כאשר טרקטורים היו עדיין ציוד יקר שלחקלאי רגיל לא הייתה אפשרות לרכוש, החזיק הכפר טרקטורים (טרקטור שרשראות D2 לחריש, וטרקטור אליס להובלות), ובמקביל הועסק טרקטוריסט - ארנולד מאייר
(ההולנדים 22).
“איש מים" - האחראי על מערכת המים בכפר הועסק כל השנים במשרה חלקית.
הנהלת חשבונות נעשתה כל השנים במשרד חיצוני, והצטיינה תמיד בפיגור מדהים של לוח הזמנים.
ב- 1/1/05 עבר הכפר לגביית מיסים מוניציפליים באמצעות המועצה האיזורית.
הגביה נעשית ע"י תשלוםישיר למועצה והמועצה מחזירה כ- 50% מהכספים לועד להוצאות לפי שיקולי הועד.
