10.1 שנות ה 30 עד שנות ה 40
המתיישבים הראשונים מצאו את פרנסתם בעיקר מעבודה כשכירים בפרדסים שניטעו עבור בעלי הנחלות.
כזכור הגיעו רק משפחות בודדות לשבת בהדר-עם, כך שהם יכלו לעבוד בפרדסים ולקבל את שכרם מחברת יכין, שקיבלה את הכנסתה מרוכשי הנחלות.
בשנים הראשונות הפרדסים עדיין לא הניבו פרי, וכשהחלו להניב פרצה מלחמת העולם השנייה.
במלחמת העולם השנייה נגוז חלום ההדרים.
למזון אמנם היה ביקוש גבוה והמשקים החקלאיים עם משקי חלב ומזון עשו חייל, אבל לתפוזים לא היה דורש ולא ניתן היה להובילם לאירופה וכך גם פרדסים שהניבו פרי לא רק שלא הביאו תועלת - אלא שאת הפרי היה צריך לתלוש ולקבור.
חלק ניכר מהפרי שימש פשוט להאבסת פרות של כפר ידידיה.
פרדסים שהיו רשומים על יהודים מאירופה ושבעליהם לא היו בארץ, עברו לרשות האפוטרופוס לטיפול בנכסי אויב, וכך יצא שלמעשה ממשלת המנדט שילמה לחלק מעובדי הפרדס את שכרם !.
במקביל לעבודה כשכירים בפרדס הקימו המתיישבים משק חי שבד"כ כלל לולי תרנגולות, כאשר לול עם 150 עופות נחשב ללול רגיל, ולול עם 500 עופות נחשב ללול גדול מאוד.
כדי לספק את הצורך בבשר נעשו גם נסיונות של גידול ארנבות ואווזים שלא הגיעו לממדים משמעותיים..
(ארנבות גודלו לבשר עד שנות ה- 50, אם כי לא לשיווק מסחרי).
אגודת המים נרשמה כנראה ב 15/8/49 היו 83 חלקות ועל הבקשה חתומים
י.גוזנר, פוטש יוסף, פטש רפאל, יעקב סגל, אשר גולדנדברג, פקר משה ויוסף כוחן.
10.2 שנות ה 50
כאשר החל האכלוס המסיבי של הכפר בשנות ה- 50, מצאו מרבית המתיישבים החדשים, פרדסים במצב גרוע ביותר, כצפוי מכל מלאכה ש”בעל הבית” נותן לאחרים לבצעה ללא פיקוח ישיר וצמוד.
המתיישבים השקיעו את מרבית זמנם בשיקום הפרדסים ובהקמת לולי עופות.
כאשר מירב התושבים מוצאים עבודה נוספת מחוץ למשק.
בשנים אלו פרחה החקלאות, מחירי ההדרים היו טובים, הלולים גדלו, והמשק שימש למשפחות רבות כאמצעי המחייה היחידי, ולאחרים כחלק מהותי בהכנסתן.
לול עופות התחלתי היה של 50 עד 150 עופות ואח"כ הגדילו אותו.
הסוכנות היהודית נתנה הלוואות להקמת הלולים.
24/2/56 (2039) - דמי חכירה ליחידת משק הם 27.600 ל"י 29/10/56 (2042) - מכתב מ"אוצר לחקלאות" לקק"ל בנושא הלוואה לפיתוח ענף הלול (1200 שקל למשתכן ל- 5 שנים). |
10.2.1 פדרם
הניסיון המעניין ביותר ליצירת מקורות פרנסה היה הקמת מפעל למיצים על ידי חלק מהעולים ההולנדים.
(באותן שנים כמעט 75% מתושבי עמק-חפר התפרנסו מחקלאות)
משפחות פלם (ההולנדים 10), סלומונס (ההולנדים 8) וכהן (ההולנדים 13) הביאו מכונות מחו”ל והקימו מפעל למיצים "פדרם" במבנה ברחוב הפרדס המכונה כיום “מחסן אגרא” (בסמוך להיכן ששוכן היום בית לנוער) .
מזכרונותיו של אברהם סלומונס ז"ל
"רצינו להקים מפעל למשקאות - פאלם הבוס, לו קאן ואני היינו השותפים האקטיביים והיו עוד משקיעים פסיביים.
הארגון של הקמת המפעל היה ע"י פלם, אגון פרידמן ואני.
הקמנו את המבנה והבאנו את המכונות מהולנד - ציוד מודרני.
ההקמה ארכה חצי שנה ואולי יותר.
קיבלנו חשמל למכונות אבל לא לתאורה !!!.
מהפרד והלול אי אפשר היה לחיות.
רצינו להתחיל לפעול אבל לא היה לנו סוכר בגלל הצנע.
עשינו הסכם עם אנשים מנתניה שהיה להם סוכר והם באו להדר-עם והתחילו לעבוד, אבל כעת היו 6-7 שותפים והיה שמח...
אני הייתי נהג על מכונית. היו לנו 3-4 משאיות, אבל כסף לא היה.
פלם היה המיקצועי היחידי. הוא היה כימאי. הוא עזב די מהר כי הקפיד מאוד על טיב והם לא - וזאת הוא לא יכול היה לסבול.
בנתיים התווספו עוד 2-3 שותפים ממפעלים קטנים, בזמן מסוים היו כ 12 שותפים.
הישיבות התנהלו בעיקר באידיש ואני לא הבנתי מילה... אבל אני הוכרחתי לרשום פרוטוקול.
היה מחזור עצום אבל כסף לא ראינו.
פלם עזב ראשון. לו קאן היה חכם ומכר את מניות שלו וקיבל את כספו חזרה.
אני עזבתי שלישי כי רציתי לשמור על הבריאות שלי...
ב- 1953 המפעל התמוטט. (עמרם זהבי זוכר איך כילדים הלכנו לאסוף שם את הפתקאות שהדביקו על הבקבוקים ועם הנטישה היו מפוזרות בכל מקום)."
10.2.2 אגרא
ניסיון נוסף לשיפור המערך המישקי שנעשה ע"י קבוצת ההולנדים היה להקים את הגוף השיווקי - אגרא.
כאמור, התושבים בהדר-עם לא היו מאורגנים בגוף שיווקי אחיד כמו מושבי הסביבה, אלא איש איש לנפשו, כאשר השיווק נעשה בד"כ דרך תנובה.
הקבוצה ההולנדית, אליה חברו משפחות נוספות, הגיעו למסקנה שגוף מאורגן יכול להשיג תנאי קניה ושיווק טובים יותר, והקימו את "אגרא" שהתחברה לארגון השיווק “טנא".
הקמת אגרא יצרה מחלוקות חריפות בין "תומכי תנובה" ל"תומכי טנא", וישיבות ואסיפות כפר רבות התנהלו באווירה מתוחה מאוד.
יש לזכור שפרנסת התושבים הייתה בחלקה הגדול על החקלאות, והעובדה שחלק מהתושבים התפרנסו אך ורק מחקלאות, בעוד שלחלק אחר הייתה הכנסה גם מעבודות חוץ - כל אלו לא הקלו על קבלת ההחלטות.
“אגרא" הפכה להיות מעין ארגון בתוך ארגון (אגודה שתופית בתוך מושב הדר-עם שהוא עצמו אגודה שתופית), והגבולות המטושטשים גרמו לחילוקי דעות רבים.
המבנה של בית החרושת למיצים הפך להיות מכון ליצור תערובת לעופות, ולולני הכפר קיבלו את התערובת ממכון התערובת של "אגרא" או ממכון התערובת של כפר ידידיה או כפר חיים - הכל לפי נטיות הלב והחישוב המישקי.
לאט לאט עם כניסת המדינה לנושא מכסות היצור והשיווק, הטשטשו הגבולות ונושאי השיווק התמזגו ו"אגרא" נבלעה בארגון הכפר.
“אגרא" נטמעה והתמזגה לגוף הנקרא כיום "הדר-עם כפר שיתופי" בערך בשנת 1968.
מכון התערובת של בית יצחק
("כמו מכון התערובת של "אגרא")
10.2.3 ירקות ועיזים
מרבית התושבים התנסו בגידול ירקות בשטח של 1-2 דונם ליד הבית ושיווקם עזר לפרנסה.
כחלק מ"משק העזר" ניסתה הסוכנות לעודד גידול עז ליד הבית, וכך ביום בהיר
אחד בשנת 1952הגיעה משאית ופרקה עזים לכל מי שנרשם.
הניסיון היה כישלון חרוץ ופרק מלא הומור בספרו של יהודה מרשנד מתאר את הנושא
רבקה זהבי מספרת שבשלב ההכנה לקליטת העיזים היא קראה
חוברת עזר לגידול עיזים, ולאחר שסיימה לקרוא את הפרק המתאר את כל המחלות שעז עלולה ללקות בהם, היא החליטה לוותר על המרכיב החשוב הזה במשק העזר.. |
10.3 שנות ה 60
שני הענפים העיקריים היו הדרים ועופות לביצים ובשר.
רפתות לצרכי שיווק היו רק לשתי משפחות (ברנר - הראשונים 33 לחלב, ועמרם - ההולנדים 14, לבשר), אך בממדים לא משמעותיים.
בשנות ה- 40 היו לפקר , בלינסקי וגוזנר פרה או שתיים לצריכה ביתית.
10.4 שנות ה 70
בשנים אלו החלה התמקצעות של החקלאים ונסיגה במספר המשקים הפעילים.
בחלק מהמשקים הועלו היקפי היצור והחלו לגדל הודים ופרחים, ואילו במשקים בהם הדור הצעיר לא נכנס לנושא, החל צמצום הדרגתי ואף סגירה של משק החי.
באותן שנים החלו ההולנדים לקבל "רנטה יחסית" שפרושה היה
תשלום חודשי מותנה ברמת ההכנסה, ונוצר מצב שלא כדאי היה
להסתכן בגידולי משק חי ועוד להתקזז בתשלומי הרנטה.
כלומר גם שיקול זה היה משמעותי בצמצום המשק החי.
הפרדסים שהיו ברובם בעיבוד משותף המשיכו להניב אך חלקם בהכנסות ירד.
10.5 שנות ה 80
בשנים אלו החלה נסיגת החקלאות מהכפר.
פרנסה מחקלאות התאפשרה רק ממשקים בהיקפים גדולים, ומאחר ובכפר רק בודדים מהדור הצעיר החליטו להמשיך בחקלאות, נסגרו הלולים במרבית המשקים.
לכך יש להוסיף שהדור השני לא אהב את ה"ריתוק" שמשק החי כופה על בעליו כדי שהחזקת הלול לא תימשך אפילו כ"משק עזר".
מצד שני הגיעו מרבית עצי ההדר לגיל זיקנה והיה צורך בשינטוע מסיבי.
פרי השמוטי שוב לא זכה לעדנה שהייתה לו וניסיונות למצוא פרי הדר תחליפי לא עלו יפה.
וכך משנים אלו החלה עקירת פרדסים וחיפוש מתמשך אחר גידולים תחליפים.
מעניין לציין שאותה שיטה של שיווק משותף וערבות הדדית שהיו מאוד חלשים במושב וגרמו לכך שמרבית השירותים הציבוריים נרכשו בכפר השכנים - הם שמנעו מהדר-עם את המשבר הכלכלי הקשה שעבר על המושבים בשנות ה- 80 - 90 והביא לפרוק מרבית המסגרות של תנועת המושבים.
10.5.1 אדמה כבדה
בחלקו המערבי של הכפר יש לכל נחלה שטח של כ- 4.5 דונם אדמה כבדה אשר הטיב שלה ואפשרויות הגישה בחורף לא אפשרו עיבוד משמעותי.
שטח זה שימש בעיקר לגידולי מיספוא שנמכר לבעלי הרפתות בכפר חיים.
בסוף שנות ה- 60 תחילת שנות ה- 70 נטעו מרבית בעלי הנחלות עצי פקאן, אשכוליות וולנסיה (בערך שליש-שליש-שליש).
כמו עם בועת ההדרים - הסתבר שגם הפקנים נושאים רווחים אדירים כל זמן שיש רק עצים ספורים בארץ.
ברגע שכולם נטעו - ירדו המחירים דרסטית, הגיעו המחלות - וניתן לאמר שהענף כולו בחישוב כלכלי טהור רק גרם הפסדים.
בשנת 2006 החליטה האגודה לנטוע בחלקות ג' באדמה כבדה.
אותר שטח רציף של 60 דונם של "ברי רשות" מהכפר, ואשכנזי שתל שם בתחילת אוגוסט 2007 הדרים קליפים (קלמנטינות) מהזן "אור".
10.5.2 השטח המשותף
באזור קיבוץ בחן יש לכפר 540 דונם של אדמה כבדה, המשויכים לכפר.
מובן שהמרחק לא איפשר לחקלאים בודדים לנסוע ולעבד את השטח שלהם בצורה עצמאית (לא היה בכלל שיוך אישי).
בשטח זה נהגו לגדל מיספוא או כותנה במשותף, ע"י מעבדים שכירים, וכצפוי, אי אפשר לאמר שההכנסות משטח זה תרמו באופן משמעותי לפרנסתם של תושבי הכפר.
יבול הכותנה דווקא הגיע לרמות של כ- 400 ק"ג לדונם שנחשב ליבול מאוד מכובד (השיא העולמי היה בסדר גודל של 450 ק"ג לדונם). אולם ההיקפים והמחירים לא היו משמעותיים לפרנסה. |
